<h1>נמוקי יוסף — פסחים</h1>
<h2>דף ה:</h2>
[פסחים ל"ה ע"ב] ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו. תרומת מעשר שהוא לכהן, והוא נקרא מעשר מן המעשר [במדבר י"ח]. ופריך בגמרא [ל"ה ע"ב] פשיטא, ומשני בשהקדימו הלוי לישראל ולקח ממנו מעשר ראשון בעוד שהם שבלים קודם מירוח. ומן התורה תרומה קודמת למעשר, דראשית קרייה רחמנא [דברים י"ח]. ונותן לכהן אחד מחמשים ומן הנותר נותן מעשר ללוי. והערים הלוי וקדמו בכרי, שלא יחסרנו הכהן חלקו מאחד מחמשים, ותרומת מעשר הרים ממנו לוי כדינו. אבל תרומה גדולה הראשונה לא ניטלה ממנה. ואשמעינן מתניתין דמותר, כר' אבהו אמר ריש לקיש דמוכח מקרא דכתיב והרמותם ממנו תרומת י"י מעשר מן המעשר, מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומת מעשר, כיון שעדיין לא נמרח כשעישרו הישראל לא חל חובת תרומה עליהן, דכתיב ראשית דגנך.
[פסחים ל"ה ע"ב] ולא במעשר ראשון וכו'. שהקדימו בכרי, וכיון שנמרח נתחייב בתרומה גדולה, והוא הקדימו ולא נטלה, אע"פ שהרים ממנו מעשר מן המעשר, טבל מקרי משום אותו אחד מחמשים שנותר לו שלא נטלו.
<h2>דף כה.</h2>
[פסחים ה' ע"א] ואימא מצפרא. ויהיה אסור כל היום של י"ד. אך חלק. כל אכין ורקין שבאו בתורה למעט אתו. לפיכך פלגינן ליה לומר חציו מותר וחציו אסור. יש מפרשים שמצינו שאותיות א"ך במקום ח"ץ בחילוף אל"ף בחי"ת וכ"ף בצד"י, שמצינו אותן סמוכות באלפא ביתא דרבי חייא א"ח בט"ע גי"ף דכ"ץ. נמצא סמוכה [א'] לח' וכ' לץ'. ובענין זה פתר דניאל לבלשצר [דניאל ה'] כתב שראה חקוק בקיר, ולא היו יכולין כל חכמי בבל להבינו, שהיה שם כתוב בג"ל בג"ל כחש"א [פוט]דש"ג. ופתר לו מנא מנא תקיל ופרסין. שאותיות אלה מתחלפות באותיות הסמוכות להן בא"ל ב"ם ג"ן ד"ס.
<h2>דף ל.</h2>
[פסחים ג' ע"א] עיקם הכתוב וכו'. שהיה יכול לומר טמאה. שהרי בזב קראו מרכב. דכתיב [ויקרא ט"ו] וכל המרכב וגו'. קראו מושב. דכתיב או על הכלי אשר היא יושבת עליו. ודיניהן שוין שאין מטמאין אדם לטמא בגדים שעליו. ומושב גמור כבר הזכירו למעלה באשה שמטמאה אדם לטמא בגדים. אלא לאו שמע מינה דהאי מושב מרכב הוא, אלא לפי שאינו הגון להזכיר באשה רכיבה ופיסוק רגלים. והא דאמרינן דמשתעי קרא בלשון כבוד, היינו כל היכא דכי הדדי נינהו, שאין צריך להאריך בלשון, כמו מרכב ומושב. אבל אם צריך להאריך ישנה לתלמידו דרך קצרה, אא"כ הוא לשון מגונה שצריך לעקם. ומה שמצינו בתורה לשון טמא אינו אלא מפני שבא להזהירנו עליו. וגבי נח [בראשית ז'] שלא בא להזהיר עיקם. ועל לישנא מעליא נקט, יש שואלין איך שם התנא חושך לאור משום האי. ואמר הראב"ד ז"ל דאשמעינן תנא שראוי לבדוק בתחלת הלילה, שיש בה קצת אור עדיין, כדי שלא ישכח או לא יתרשל. ולפיכך משום לישנא מעליא הניח החשך והזכיר האור.
